<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית שלישי שער ראשון</h1>
<h2>דף סד.</h2>
עוד הקשו שם בפרק אין מעמידין על הא דרב דאמר קרבי דגים ועוברים אין ניקחין אלא מן המומחה וליבדוק בסימנין, דתניא כסימני ביצים כך סימני דגים, סימני דגים סנפיר וקשקשת נינהו, אלא אימא כך סימני עוברי דגים. ואלו הן סימני בצים כל שכודרת ועגולגולת. ראשה אחד חד וראשה אחד כד טהורה, שני ראשיה חדים שני ראשיה כדין טמאה. חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה, חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים טמאה. חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ. ואוקמה רבינא בשנימוחו. ושמעינן מיהא דרבינא דסימנין דאוריתא. וה"ר אברהם בר' דוד ז"ל פסק כן, שכך כתב ודווקא סימני עוברי דגים דליתא דדמי להו בטמאין, אבל בבצים של עוף לא סמכינן אסימנין, משום דאיכא דעורבא דדמי לדיונה. והכי איתא במסכת חולין (ס"ד, א'). וכן כתב רת"ם ז"ל מדפריק רבינא בשנימוחו, ולא אמר סימנין לאו דאורייתא כדאמרינן בחולין גבי בצים, דאלמא שמעת מינה דסימני עוברי דגים דאורייתא. ולדבריהם שתי הסוגיות שבכאן ושבחולין הלכה הן, דגבי דגים סימנין דאורייתא, דהא בבצים נמי אי לאו דאיכא דעורבא דדמי לדיונה אסימנין נמי סמכינן בהו, ובדגים קים להו לרבנן דליכא דטמא דדמי לטהור כלל, וברייתא הכי קתני כסימני בצים כך סימני עוברי דגים, מה סימני בצים שאם טמא טמא, וטהור תולין, משום דאיכא דטמאין דדמו לטהורין, כך סימני דגים, שאם טמא טמא ואם טהור טהור. ולכאורה נראה לי כדבריו, דרבינא כבר עמד על דברי ר' זירא שהקשה משמנה ספיקות גבי סימני ביצים באלו טריפות, ואיך לא חשש לו. ואם אתה אומר שאעפ"כ לא קיבל דבריו, אנו איך נניח דברי רבינא שהוא אחרון ונתפוס דברי ר' זירא אחר שלא קבלם רבינא. ועוד דאי דמיין לגמרי להדדי לא הוה שתיק גמרא הכא מהך קושיא דר' זירא, והוה ליה לאקשויי הכא אי הכי שמונה ספיקות ליבדוק בביצייהו, אלא ודאי הדעת מכרעת כדברי רת"ם ז"ל, ואין זו דומה לזו. וכן נראית דעת רש"י ז"ל ממה שכתב שם בפרק אלו טריפות, זה לשונו אלא אמר ר' זירא סימנין לאו דאורייתא, הנך סימני בצים לאו הלכה למשה מסיני נינהו ולא סמכינן עילוייהו. ע"כ. ואף רבינו חננאל ז"ל כתב אלא לאו שמע מינה סימנין של ביצים לאו דאורייתא. ע"כ. מדברי כולם נשמע דדווקא סימנין של בצים לאו דאוריתא, אבל של קרבי דגים דאורייתא. אבל רבינו יצחק בעל התוספות ז"ל אמר דסימנין לאו דאורייתא בין בבצים בין בקרבי דגים, ועד שיאמר של דג פלוני וטהור הוא אין סומכין עליו. וכן נראה גם מהלכות הרב אלפסי, שהוא ז"ל כתב הכא הא דרב דאמר קרבי דגים אין נקחין אלא מן המומחה, ולא כתב כלום ממה שהקשו עלה בגמ' ליבדוק בסימנין, ולא דברי רבינא שהעמידה בשנימוחו, ובפרק אלו טרפות כתב דברי ר' זירא דאמר סימנין לאו דאורייתא, נראה שהוא ז"ל סבור ששתי הסוגיות זו שבכאן ואותה שבחולין חולקות בסימנין אי דאורייתא אי לא, וסמך לו על אותה סוגיא שבחולין, משום דאיתמרא בדוכתא גבי הלכתא דהאי דינא. ואע"ג דרבינא בתרא הוא, מסתבר טעמיה דר' זירא דהתם, דהא טעמא קאמר דאי לא תימא הכי שמנה ספיקות ליבדוק בביצייהו. וכיון דסמני בצים לאו דאורייתא ולא סמכינן עליהו, אף סימני דגים לא סמכינן עליהו, דהא בברייתא להדדי מדמי להו. אלא שאני תמיה בדברי הרב שהביא בהלכות בע"ז ברייתא דסימני בצים כך סימני קרבי דגים, ואם אינה הלכה למה כתבה. ואולי כתבה ללמוד ממנה בשני ראשיה כדים ובשני ראשיה חדים דודאי טמאה, ואפילו אמר של דג פלוני וטהור הוא לא סמכינן עליה, ובראשה אחד חד וראשה אחד כד אי אמר של דג פלוני וטהור הוא סמכינן עליה ואי לא לא סמכינן עליה, וכדאמרן התם בפרק אלו טריפות גבי בצים. והר"ם ב"ן ז"ל הביא ראיה דסימנין לאו דאוריתא אפילו בדגים, מדגרסינן בירושלמי במסכת ע"ז (פ"ב, ה"ט) ר' נתן בר בא אמר קומי שמואל ידענא לפרושי בין עוברי דגים טמאין לעוברי דגים טהורים, עוברי דגים טמאין עגולין ועוברי דגים טהורין ארוכין. חמי ליה חדא צלופחא, אמר ליה כזה מהו, אמר ליה טמא. אמר ליה לא ביש לי על דאמרת על טהור טמא אלא שסופך לומר על טמא טהור. משמע מיהא דלמאן דאמר דגים טמאין יש להן עוברין אף סימני עוברי דגים לאו דאורייתא, דאע"ג דר' נתן בר בא סימנין דקתני בברייתא הוה גמיר ועליהו הוה סמיך, אפילו הכי לא קביל שמואל מיניה, דסבירא ליה כר' זירא. ומיהו בעוברי דגים נראה דסבירא ליה לרבינו אלפסי דטהורין ואין צריכין סימנין, שהוא ז"ל גורס כאן ובחולין כסימני בצים כך סימני קרבי דגים, וכדמתרצינן לה לברייתא התם ואמרינן תני כך סימני קרבי דגים. נראה דסבירא ליה כמאן דאמר בשמעתין דע"ז דג טמא משריץ דג טהור מטיל בצים. הילכך עוברי דגים אין צריכין בדיקה דאין לך בהן אלא טהורין, אבל קרבי דגים אי אמר של דג פלוני וטהור הוא ואני מלחתים נאמן, והוא שלא יהא חשוד, אבל בחשוד אינו נאמן אלא באומר אלו דגים ואלו קרביהן, וכדברי ה"ר אברהם בר' דוד ז"ל שכתבנו למעלה, והוא הדין בגוי. ואם היו שני ראשיה חדין או שני ראשיה כדין אין סומכין עליו כלל. אבל בראשה אחד כד וראשה אחד חד ואמר של דג פלוני וטהור הוא סומכין עליו. [תורת הבית הארוך לרשב"א בית שלישי שער ראשון]. גרסינן בע"א בפרק אין מעמידין אמר רב קרבי דגים ועוברין אין ניקחין אלא מן המומחה, אין שם מומחה, אמר רב הונא עד שיאמר אני מלחתים, רב נחמן אמר עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן. וכן אורי ליה רב יהודה לאדא דיאלא כמאן דאמר אני מלחתים. ופרכינן וליבדוק בסימנין, דתניא כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים, ואלו הן סימני ביצים כל שכודרת ועגולגולת וכו'. ומתרצינן בשנמוחו. וקשיא אהא, דהא בחולין אסיקנא עלה דהא דסימנים לאו דאוריתא, ואם כן למה לי נמוחו, אפילו בשלמים נמי. וזה המחבר כתב דהיפרישא איכא בין ביצים לעוברי דגים, דביצים דוקא סימנין לאו דאוריתא. ודעת אחרת דפליגי הני שמעתתי אהדדי. ע"כ. ולישנא קמא ליתיה, דהא בירושלמי אמרו בפירוש דסימני עוברי דגים וקרבי דגים לאו דאוריתא. ואף המחבר הזה הביא אותו. ולישנא אחרינא נמי דנימא דפליגי לא מיחוור. אבל אני אפרש, דודאי לא פליגי ולא קשיאן אהדדי כלל, דהתם בע"א אמרינן אין ניקחין אלא מן המומחה, כלומר אדם מוחזק בכשרות, והכי מוכח בירושלמי דכאיל ליה בהדי תכלת, דאמרינן אין לוקחין עוברי דגים וקרביהן אלא על פי מומחה ואין לוקחין תכלת אלא מן המומחה. ולאו דחשידי לספויי לן איסורא, אלא שאין מכירין בהן יפה, וסומכין על עצמן, וכסבורין להכירן וטועין בהם. ולפיכך באין שם מומחה מתירין אותם באומר אני מלחתים, שזה אינו עובר לדעת, וכיון שרואה שזה (פורש) [דורש] ומבקש ממנו עדות אינו משקר לו. ומקשינן וליבדוק בסימנין, כלומר למה לי מומחה, כיון שאיפשר לעמוד על בירורו של דבר בסימנין. ופריק בשנימוחו. ולא מצי לתרוצי משום דסימנין לאו דאוריתא, משום דאכתי קשיא למה לי מומחה תיסגי באומר של דג פלוני הוא וטהור הוא, דהכי אמרינן בחולין גבי בצים ואפילו בנכרי, הילכך הכא דאמרינן דבעינן מומחה, לא סגיא לאוקומא אלא בשנימוחו, והתם בעינן מוחזק בכשרות, ואי ליכא מומחה סגי באומר אני מלחתים, ואם לא נימוחו אפילו בנכרי סגי באמר של דג פלוני וטהור הוא. ולפום מאי דפרישנא דהני דלאו מומחין לאו דחשידי לספויי איסורא, אתיא שפיר הא דאמרינן בגמ' (שם ל"ט, ב') דאם נתארח אצלו, או שיגר לו מותר, דמסתמא אין אדם נותן לחברו ולא משגר לו אלא לעשות לו קורת רוח, הילכך אין אדם נותן לו לאכול לחברו ולא משגר לו שום דבר אלא בשבריא לו שאותו דבר ערב לו ונוח לאכול ממנו, והיינו דאמרינן עלה דסתמא דמילתא בעל הבית ממאי דאכיל משדר ליה, כלומר ממה שנוחה לו אכילתו לזה ששלחו לו, והיינו דאמרינן עלה בעל הבית לא שביק היתירא ואכיל איסורא, דלאו דוקא, דהא לאו באכילה דידיה דהאי דמשגר איירינן, אלא דוגמא בעלמא, דכי היכי דבעלמא מסתמא ליכא דשביק היתירא ואכיל איסורא, הכא נמי אין אדם עושה דורון אלא ממה שנוח לו למקבל מתנה ורוצה לאכול ממנה. וזה הלשון בגמרא בענין אחר. [בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית שלישי שער ראשון]. עוד שם גרסינן בע"א [בפרק] אין מעמידין אמר רב קרבי דגים אין נקחין אלא מן המומחה וכו'. אמר הכותב רמות רוחא נקיטא ליה, ומבלי לב חולק על גדולי ישראל, והמחבר כל מה שכתב מתלתא וארבעה קראי שמיע ליה, (דמה) שהלשון הראשון הסכימו עליו רבינו יעקב ז"ל, מדפריק רבינא בשנימוחו, ולא אמר סימנין לאו דאוריתא, כדאמרינן בחולין גבי ביצים, שמעת מינה דסימני עוברי דגים דאוריתא. והרב ר' אברהם בר דוד ז"ל פסק כן וכתב ודוקא סימני עוברי דגים דאוריתא משום דליכא דדמי להו בטמאין, אבל בביצים של עוף לא סמכינן אסימנין, משום דאיכא דעורבא דדמי לדיונה. ורש"י ז"ל כתב הנך סימני ביצים לאו הלכה למשה מסיני הם ולא סמכינן עלייהו. ע"כ לשונו. ולשון ר"ח ז"ל אלא ש"מ סימנין של ביצים לאו דאורייתא. ע"כ. אלמא מדברי כלם נלמוד דדוקא סימני ביצים לאו דאורייתא, אלמא הא של דגים דאורייתא. וראיה לדבריהם, דהא טעמא אמרינן בחולין משום דאיכא דעורבתי דדמיא לדיונה, הא בדגים דלא אשכחן דדמי לטהורין סימני דאורייתא ועלייהו סמכי. הא ודאי ניחא טפי לאוקומיה שתי הסוגיות כפשטן, ולא נצטרך לדחות אחת מהן, ולהוציא אחת מהן מפשטא. ואף על פי שבירושלמי נראה מדברי שמואל דאף בדגים אין סימנין דאורייתא, אנן אגמ' דילן סמכינן. ואי נמי ר' נתן דירושלמי דאמר קומי שמואל ידענא לאפרושי בין עוברי דגים טמאין לעוברי דגים טהורין ואחמי ליה שמואל חד צלפוחא ואמר ליה כזה מהו אמר ליה טמא ואמר שמואל לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא שסופך לומר על טמא שהוא טהור, לאו למימרא דסבירא ליה לשמואל דסימני דגים לאו דאורייתא, אלא לומר דבעי בקי בהם יפה יפה, וכי אמר ליה ר' נתן דאיהו בקי וידע לאפרושי בינייהו, בדקיה אי בקי או לא, ואשכח דאיהו אינו בקי, אבל שמואל דלמא הוה בקי. ותדע לך, דאי סבירא ליה לשמואל דאף בדגים לאו דאורייתא, הכי הוה ליה למימר לא תסמוך עלייהו, דסימנין לאו דאורייתא. דר' נתן ושמואל לאו בהא פליגי אי סימנין דאורייתא או לאו, אלא במאי דקאמר ליה דאיהו ידע לאפרושי, בדקיה. ולא תימא דאי סמנין דאורייתא כלהו בקיאי בהו, שלא כל שיש בגופו הכר לחכמים כלהו חכמים בקיאין ביה, דהא ליתא, וכדאמרינן בנידה בשלהי פרק כל היד (כ', ב') אמר ר' יוחנן חכמתנותיה דר' חנינא גרמא לי דלא אחזי דמא, מטהרנא מטמא, מטמינא מטהר. ומה שדחה הלשון השני שכתב המחבר דשתי השמועות חולקות דמההיא דע"ז משמע דסימנין דאורייתא, ומההיא דחולין משמע דסימנין לאו דאורייתא, לא כתב הוא איזו ראיה יש לו לדחות אותו הלשון, ואין שומעין לו. וגדולים ממנו אמרוהו, ופשטא דההיא דע"א משמע ודאי דאית להו סימנין דאורייתא, מדאקשינן ולבדוק בסימנין, ולא דחי רבינא סימנין לאו דאורייתא כדדחינן בחולין, ולא אשכח רבינא פירוקא אלא בשנימוחו. וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל דכתב בע"א ההיא דרב דאמר אין לוקחין קרבי דגים אלא מן המומחה, ולא כתב מאותה הסוגיא דהתם כלום, לא אותה פרכא דלבדוק בסימנין ולאו פירוקיה דרבינא דאמר בשנימוחו, וכתב בחולין ההיא דאמר ר' זירא סימנין לאו דאורייתא, וכמו שכתב המחבר בחיבורו. ועתה אחזור למה שאמר אני אפרש, ואפשר ואכתוב מה שכתב ופירש, וכך כתב ואני אפרש דודאי לא פליגי ולא קשיין אהדדי דהתם בע"א אמרינן. אמר הכותב הטריחני לכתוב כל דבריו, מפני שיש בפרטיהם כמה שבושים. ותחילה אומר שאילו כתב דשתי הסוגיות אינן חולקות, וכאן אית להו סימנין לאו דאורייתא, ולא הכניס עצמו לפרש מה שפירש, היה באיפשר דאף רבינו יצחק הזקן הידוע בעל התוספות פירש כן, וכמו שראה בחיבור המחבר, אבל הוא הרבה דברים המרבים הבל. תחילת דבריו אמר דמומחה דאמרו בע"א היינו מומחה מוחזק בכשרות, ושאינו מומחה אינו חשוד אלא שסומך על הכירו וסבור שמכיר ואינו מכיר, וא"כ מומחה ומוחזק בכשרות מאי נינהו שאינו סומך (ע"י) [על] דעתו עד שידע באמת, וסתמו כפירושו אני מלחתים, אבל שאינו מוחזק בכשרות בוטח על ידיעתו אבל אינו חשוד; וכי ר' נתן דירושלמי לאו מומחה ומוחזק בכשרות קרית ליה, איהו משמע דסומך על ידיעתו. ועוד כיון דלא חשוד הוא אף בשנימוחו יהא נאמן באומר של דג פלוני וטהור הוא, דהא לאו חשוד הוא להעיד עדות שקר, ומה לי אני מלחתים מה לי של דג פלוני וטהור, כיון שאינו חשוד ובאומרו אני מלחתים נאמן אף בשנימוחו. אלא מוחזק דקאמר או מוחזק להכיר קרבי דגים, כציידין וכיוצא בזה, וכמו שפירש רש"י ז"ל, ולפיכך במוחזק סומכין עליו, ובשאינו מוחזק אין סומכין עליו עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן, או שיאמר אני מלחתים. ואי מומחה ומוחזק בכשרות קאמר, היינו מוחזק דאינו חשוד ליקח מן הנכרים בחזקת טהורין ולמכור, אלא לוקח מציידי ישראל שאומרים לו שהן כשרין, ושאינו מומחה היינו ע"ה, ונחשדו עמי הארץ ליקח קרבי דגים מן הנכרים בחזקת שהם טהורין ומוכרין אותן לישראל, ושמא טמאין הן. ואם אמר אני מלחתים נאמן, דמירתת משום דלא מצי משתמט ליה, אבל אם לא אמר אני מלחתים מצי משתמט ליה ואומר ישראל מכרן לי בחזקת שהם כשרין. והרמב"ן ז"ל שפירש האי מומחה מוחזק בכשרות ולמדה מאותו ירושלמי, כן פירש וכלשון הזה שכתבתי. ועוד דמה שאמר רבינא ה"ה דהוה מצי לתרוצי דסימנין לאו דאורייתא, אלא משום דאכתי תקשי למה לי מומחה תסגי באומר של דג פלוני וטהור הוא, זו אינה שיטת הגמרא, שיקשי מדבר ויכול לתרץ אותה הקושיא ולדחות שאינו כן, ומתרץ תירוץ אחר וכאילו קבל דברי המקשה שהוא כן, ועל כרחינו היה לו לדחות ולומר סימנין לאו דאורייתא כדי לדחות הקושיא, ושלא לטעות שנסמוך על הסימנין בשלא נימוחו, ואי משום שלא ישוב ויקשי לו עוד אכתי מומחה למה לי, באומר של דג פלוני וטהור הוא סגי, לימא סימנין לאו דאורייתא, ואי נמי בשנימוחו, כלומר אפילו תמצא לומר דאוריתא בשנימוחו. ויותר היה ראוי לכותב זה לפרש דאע"ג דקיימא לן דסימנין לאו דאורייתא אפילו הכי אוקמה רבינא בשנימוחו, לפי שרצה לתרץ אפילו לדעת המקשה. וזו בודאי שיטה פשוטה בגמרא לתרץ אף למה שהמקשה סבור. ועוד כי אפילו דאוקמה בשנימוחו, אכתי איכא לאקשויי הכי והא באומר של דג פלוני וטהור הוא נאמן, כיון שאינו חשוד, ומומחה למה לי. וכמו שכתבתי למעלה. ועוד דאי משום הא אכתי איכא לאקשויי למה לי מומחה באומר אני מלחתים סגי, ואע"ג דנימוחו. ועוד מסתבר לי דאפילו בנימוחו, באומר של דג פלוני וטהור הוא נאמן ואפילו בחשוד לקנות מנכרי ולמכור, ואפילו בנכרי. ומנא אמינא לה, מדתניא אין מוכרין ביצה טרפה לנכרי אלא א"כ נטרפה בקערה לפיכך אין לוקחין מהם בצים טרופות בקערה, אלמא לא אסרו לקנות מהם בצים טרופות בקערה אלא מפני שהתירו למכור להם בצים טרפות, שלא לאבד ממונן של ישראל, ומכירת ביצה טרפה טרופה בקערה תקנה הוא שהתקינו משום איבוד ממון, ואסרו שלא לקנות מהם. דאי לא תימא הכי, ליתני איפכא אין לוקחין בצים טרופות בקערה מן הנכרים ולפיכך מוכרין להם ביצת טרפה טרופה בקערה. אלא שאני חוכך בזה מפני שאין נראה לי כך מדברי הרב האלפסי ז"ל וכן מדברי ר"י בעל התוספות. עוד גלגל כותב זה כאן ללא לצורך ושלא בענין אותה שאמרו אם נתארח לו או שיגר לו מותר, וכתב ופירש בו ענין אין ראוי לטרוח בסתירתו, ואפילו תינוקות של בית רבן ימצאון שאין ראוי לכתוב כן על ספר. ומי שיעמוד על דבריו ידע בעיון ראשון.
